טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכואנליטית לפי זיגמונד פרויד

נכתב על ידי אדם קהתי, פסיכולוג.

איך הנפש שלנו מסדרת את עצמה?, מה היא מחביאה ולמה?, מה אנחנו יודעים על עצמנו? ואיך טיפול פסיכולוגי מאפשר לנו לדעת קצת יותר..

פסיכותרפיה פסיכואנליטית היא גישה לטיפול פסיכולוגי שפותחה על ידי זיגמונד פרויד בתחילת המאה ה-20. פרויד עסק רבות בהתמודדות עם “התנגדויות” בטיפול. הוא סבר כי המטופל משקיע אנרגיה נפשית רבה על מנת לשמר דברים במקומות מסתור של הנפש על מנת שלא ימצאו מאחר והתגלותם או הימצאותם יכולה להוות איום על “שיווי המשקל” הנפשי של האדם ובכך להפר את האיזון בחייו. עם זאת, פרויד סבר שהתכנים המוסתרים פועלים ומשפיעים על האדם גם ממקום מחבואם בצורת סימפטומטית שיכולה להתבטא במגוון צורות, למשל כאבים פיזיולוגיים.

בשביל להמחיש טוב יותר את מקום מסתורם של התכנים, השפעותיהם הנפשיות על האדם ובעיקר בשביל לעשות סדר בין רמות שונות של הנפש אציג את המודל הטופוגרפי של הנפש לפי זיגמונד פרויד

החלק המודע:

לרוב מבוסס על החושים שלנו ועל מגע עם הבחוץ. הוא כולל את התכנים שאנו ערים להם ושנגישים לנו לחשיבה.    כמו: מחשבות זמינות ותפיסה חושית של דברים. יש לציין כי לחלק המודע יכולים לחלחל תכנים מחלקים קרובים למודע ומחלקים לא מודעים. מצבים אלו קורים כאשר יש לאדם מוכנות להיחשף לתכנים האלו אך לא תמיד. לעיתים ישנם מצבים בהם הגנות האדם השומרות עליו מפני תכנים אלו מתרופפות ואז יש זליגה של מידע. דוגמא למצבים של התרופפות ההגנות היא לפני הרדמות או למשל במצבים של נטילת חומרים משני תודעה בהם נוצר “חלון זמן” שמנגיש תכנים שלא במודעות.  

החלק הסמוך למודע:

חלק זה כולל תכנים כמו מחשבות, זיכרונות ורגשות שלא זמינים לאדם ברגע נתון אך הם יכולים להיות זמינים לו אם יפעיל מאמץ מנטאלי בכדי להיזכר בהם. למשל: הזכרות בתאריך לידה או בידע היסטורי מסוים. להוציא מאורעות היסטוריים טראומתיים שמהווים סיכון בהזכרות בהם- אירועים אלו יתאכסנו בתת מודע. בנוסף, הסמוך למודע הוא מעין תחנת ביניים בין המודע לתת מודע בה חלק מהתכנים יישארו, יועברו לתת מודע או יעלו למודע.

תת מודע:

כל מה שלא נמצא הכרה של האדם, תכנים מאיימים, תשוקות אסורות, דחפים, זיכרונות קשים ועוד. תכנים אלו עוברים תהליך של הדחקה מהמודעות לתת מודע. מחד זה מקום בטוח יותר מאחר והאדם לא מסוגל להיות בקשר ישיר עם אותם תכנים בשלב זה בחייו והוא מוגן מהם. מצד שני זה לא כל כך בטוח בגלל שהתכנים האלו ממשיכים לפעול באדם ביום יום ומתבטאים בצורות שונות: כאבים גופניים שונים, לחצים נפשיים, מצבים בין אישיים מתוכם “משתחזרים” חומרים מודחקים ועוד.

גילוי תכנים נפשיים מוסתרים

פרויד ביקש לגלות את החלק  הנפשי המוסתר משום שלדעתו חשיפה זו מביאה לשיפור המצב הנפשי. לצד זאת ברור שתכנים קשים מהווים איום נפשי מעצם חשיפתם. מתוך כך היה ברור לזיגמונד פרויד שהמטופל לא ימהר להביא תכנים ביוזמתו. הרי זה לא ממש אטרקטיבי להסכים להתוודע לדברים קשים ומה גם שהנפש עובדת שעות נוספות להסתירם. בשל כך פרויד פיתח האזנה מיוחדת לדבריו של המטופל. כזאת שתעזור לו לשמוע דברים שמגיעים מהחבוי, מהלא מודע. בנוסף הוא פיתח הנחיות שעוזרות למטופל להביא את הדברים הנסתרים לידי ביטוי.

אז איך זיגמונד פרויד עשה את זה?

1 אסוציאציות חופשיות: ההנחיה של פרויד למטופליו הייתה חד משמעית, להביא כל דבר שעולה על דעתם לידי ביטוי מילולי, ללא כל צנזורה.

2 פליטות פה: פרויד סבר שאמירות ספונטניות לא מכוונות, כאלו שיוצאות בטעות מפיו של המטופל הן תכנים יקרי ערך שעשו את דרכם למודע והצליחו להתחמק ממנגנוני ההגנה. דוגמא: מטופל כושל בלשונו כאשר הוא אומר, אני אוהב את ההורה שלי באותה המידה. כשל זה מזמן חשיבה עמוקה יותר על האהבה של המטופל כלפי כל אחד מההורים. יכול להיות שבאופן מודע הוא רוצה לאהוב אותם באופן שווה אך באופן לא מודע הוא אולי חש אחרת.

3 פרשנות חלומות: פרויד סבר שחלומות הם “דרך המלך” לחשיפת תכנים מהתת מודע. עם זאת, הדרך לשם אינה פשוטה מאחר ולנפש יש את היכולת להגן על עצמה מגילוי תכנים אלו ולכן היא פועלת בשביל להסוות אותם בעזרת טכניקות שונות, ביניהם פעולות של היסט, עיבוי ועוד.

בטיפול פסיכולוגי דינמי ניתן בהחלט ליישם טכניקות אלו ולעזור למטופל להביא לכדי ביטוי תכנים שעד עתה היו חבויים בלא מודע מתוך הבנה כי על ידי כך תוסב לו רווחה נפשית. כמובן שתהליך כזה לוקח זמן ומצריך רגישות רבה מצד המטפל. פרויד הניח בפנינו תשתית רחבה ממנה התפתחו גישות שהמשיכו את יצירתו ואחרות שהדגישו היבטים אחרים כחשובים לא פחות בטיפול הנפשי, כמו הגישה ההתיחסותית. בעיני, ישנה חשיבות רבה להגנות ואין צורך לאתגר אותן או לחתור תחתן בכל מחיר מאחר והן חשובות בשמירה על הנפש ועזרות לאדם לתפקד בעולם באופן סתגלני.